פסק-דין בתיק עפ"א 44881-07-11

1.         בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט גיא הימן) מיום 14/7/11 אשר ניתנה בב"ש 10413/10 ולפיה נדחתה בקשת המערער לבטל צו הריסה מנהלי.

2.         צו ההריסה המנהלי מיום 22/11/10 מתייחס לבניית גלריה מקונסטרוקציית ברזל ורצפת עץ, מילוי מבלוקים בפתחים בקירות חיצוניים, ללא היתר וזאת במבנה ברחוב יפת מס' 114, רחוב דודאים מס' 17.

3.         המערער טוען, כי צו ההריסה המנהלי הוצא שלא כדין ובלא הצדק וכי שגה בית המשפט כאשר אישר את הצו לביצוע.

4.         תמצית טענות המערער:

            א)         לא בוצעה כל עבודת בנייה טעונת היתר בגינה ניתן להוציא צו הריסה.

ב)         לא התקיימה חובת התייעצות בהתאם להוראת סעיף 238 א' לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

ג)          לא נבדקה סבירות הצו כמעשה המנהלי ובית משפט קמא התעלם מהפגמים הרבים אשר נפלו בצו.

ד)         באשר למילוי הפתחים בבלוקים:

            המערער טען, כי הוכח עובדתית שמדובר בהפיכת דלת חנות לוטרינה.

בעבר היו במקום שתי חנויות ולהן שתי דלתות, כפי שניתן לראות מהשרטוט המצוי בתיק הבניין, (השרטוט צורף כחלק מסעיף 82 לערעור) והמערער הפך את אותם פתחים לוטרינה.

בגין מעשה זה אשר משמעותו "זוטי דברים", לא מוציאים צווי הריסה, וגם אם לא מדובר ב"זוטי דברים", הרי לכל היותר מדובר בהחלפת ישן בחדש, ללא תוספת שטח המטיבה עם חזות הבניין ואין להוציא צו הריסה בעניין זה.

באשר לגלריה:

נטען, כי הגלריה נמצאת במקום כבר כ- 40 שנה ולא נבנתה רק בחודש נובמבר 2010 כפי שנטען על ידי נציגי המשיבה, המשיבה לא צירפה כל ראיה לבנייה ולפיכך, לא התקיימו תנאי סעיף 238 א' המאפשרים הוצאת צו הריסה מנהלי.

            בית משפט קמא ביסס את המסקנות העובדתיות שלו, שלא על ראיות שהוצגו בפניו ואפילו לא על סמך טיעוני נציגי המשיב.

כך למשל, הטענה ולפיה ניכרים סימני ריתוך על הלוחות והקונסטרוקציה, לא הועלו כלל על ידי העד מטעם המשיב ובית המשפט, אשר לא ביקר במקרקעין, לא יכל להגיע למסקנה העובדתית אליה הגיע.

5.         תמצית טענות המשיבה:

א)         צו ההריסה המנהלי הוצא כדין ועומד בדרישות סעיף 238 א' לחוק התכנון והבנייה.

ב)         המשיב עמד בחובת ההתייעצות על פי הוראות החוק והמערער לא הוכיח, כי לא היתה התייעצות שכזו.

ג)          בית המשפט קמא ביסס את קביעותיו העובדתיות על יסוד הראיות שהובאו בפניו והעדויות שנשמעו בפניו.